תבוסתה של ממלכת יהודה בידי צבא ארם מוצגת כהוכחה גלויה וברורה להשגחה אלוהית ולעונש מכוון מאת ה׳, ולא כתוצאה של יחסי כוחות צבאיים טבעיים.
המילה במצער פירושה כמות מועטה של אנשים [מצודת ציון, שטיינזלץ], כאשר האות בי"ת במילה זו נהגית בצורה רפה [מנחת שי]. רוב הפרשנים מסכימים כי הפער העצום בין צבא ארם הקטן לבין צבא יהודה הגדול מדגיש את מהות העונש: למרות נחיתותם המספרית של הארמים, ה׳ הפיל את בני יהודה הרבים בידם משום שעזבו אותו [מצודת דוד, מלבי"ם]. לצד זאת, יש המציינים כי הצלחתם של הארמים המעטים נבעה מכך שהם הפתיעו את יואש, ולכן הוא לא הצליח להתגונן מפניהם כראוי [שטיינזלץ].
בעקבות עזיבת ה׳, נָתַן בְּיָדָם חַיִל לָרֹב מְאֹד, כלומר ה׳ העניק לארמים הצלחה, עוצמה וכוח רב כנגד יהודה [שטיינזלץ].
בסופו של הקרב, וְאֶת יוֹאָשׁ עָשׂוּ שְׁפָטִים. הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא שהארמים שפטו את יואש המלך, התעללו בו וייסרו אותו בייסורים קשים, אך לא הרגו אותו [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. התעללות קשה זו, הכוללת עינויים, נועדה להיות עונש מידה כנגד מידה על כך שיואש עשה את עצמו לאלוה [מלבי"ם].