איסוף התרומות לבדק הבית התנהל כפעולה מנהלית מסודרת ועקבית, ששילבה בין נציגי המלוכה לנציגי הכהונה. בכל לילה היו הלוויים מכניסים את ארון התרומות, שניצב ביום מחוץ לשער ה', אל תוך עזרת המקדש [רש"י, מצודת דוד]. הבאת הארון נעשתה אל פקדת, כלומר בציוויו ובהוראתו של המלך, ויש המפרשים שהכוונה היא שהכסף הובא אל המקום שבו נשמר ממון המלך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
כאשר הצטבר כסף רב והארון הפך לכבד, היו מגיעים סופר המלך ופקיד מטעם הכהן הגדול כדי לרוקן אותו. אף על פי שבספר מלכים מתואר כי הכהן הגדול עצמו הגיע עם סופר המלך, בפועל הכהן הגדול שלח פקיד ששימש כסגנו וכתב את הוראותיו. הסיבה לכך היא שאין זה מכובד וראוי שהכהן הגדול יתהלך בצוותא עם עבדי המלך [רש"י].
הפקידים היו ניגשים אל הארון, ופעולתם מתוארת במילה ויערו, שמשמעותה גילוי, שפיכה והרקה של תכולת הכסף החוצה, בדומה לביטוי המקראי "ותער כדה" [רוב הפרשנים]. לאחר ריקון הכסף, היו נושאים את הארון ומחזירים אותו אל מקומו הקבוע בחוץ, כדי להמשיך ולאסוף תרומות נוספות [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
פעולה זו נעשתה ליום ביום, כלומר מדי יום ביומו. תדירות זו שונה מהמתואר בספר מלכים, שם מדובר על ספירת כספי תרומות שהתקיימה רק שלוש פעמים בשנה מתוך העודפים. כאן, לעומת זאת, מדובר בתרומות של מטבעות ישנים שיועדו באופן בלעדי לשיפוץ המבנה, ולכן הכסף נלקח מן הארון באופן יומיומי כראוי לצרכי בדק הבית [מלבי"ם].