סיומו של שלטון יואש מלך יהודה מלווה בסיכום קורותיו, החל ממפעלי הבנייה שלו, דרך הנבואות הקשות שהופנו כלפיו, וכלה בהעברת שרביט המלוכה הלאה. הריגתו של יואש לא נבעה ממרד כללי נגד שלטון בית דויד, אלא הייתה פעולת תגמול ממוקדת על כפיות הטובה שהפגין כלפי יהוידע הכהן. משום כך, העם חפץ בהמשך השושלת והמליך מיד את אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ תחתיו [ביאור שטיינזלץ].
קורות ימיו של המלך מתועדים בחיבור הנקרא מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים. הפרשנים מסבירים כי אין מדובר בספר מלכים המוכר לנו, אלא בחיבור אחר. ייתכן שזהו מעין נספח מורחב [ביאור שטיינזלץ], או ספר שאבד במהלך הדורות ובו קובצו דברי הימים של כל מלך ומלך [רלב"ג]. הסיבה שהספר מכונה "מדרש" היא משום שבו "נדרשו" ופורטו ענייני המלכים וקורותיהם [מצודת דוד].
באותו מדרש נכתבו כמה עניינים מרכזיים מתקופת יואש. הראשון הוא סיפור בָנָיו, והשני הוא וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים, כלומר התיעוד על האופן שבו המלך הקים מחדש, חיזק ותיקן את בניין המקדש [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
העניין השלישי המוזכר בפסוק הוא יִרֶב הַמַּשָּׂא עָלָיו. במילים אלו קיימת הבחנה בין הכתיב, שהוא המילה ורב (כשם עצם המציין ריבוי), לבין הקרי, שהוא יִרֶב (כפועל המציין ריבוי) [מנחת שי, רד"ק, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ש"המשא" מתייחס לנבואות הרבות ולדברי התוכחה העמוסים שניבאו הנביאים על יואש. מנגד, יש המפרשים כי הדברים מכוונים ספציפית לבניו של יהוידע הכהן, ובעיקר לזכריה בנו, שנשא את משא הנבואה כדי לייסר את המלך ולבסוף נהרג על ידו במקדש [רלב"ג].
גישה ייחודית ושונה לחלוטין מציעה קריאה אחרת של הפסוק. לפי פירוש זה, הצירופים יִרֶב הַמַּשָּׂא עָלָיו וכן וִיסוֹד בֵּית הָאֱלֹהִים אינם מתארים אירועים שונים של נבואות או בנייה, אלא אלו היו למעשה שמותיהם של שניים מבניו של יואש, וסיפורם האישי של הבנים הללו הוא זה שנכתב במדרש ספר המלכים [מלבי"ם].