יצא לכם פעם לאסוף כסף כדי לבנות או לתקן משהו מיוחד, וכשסיימתם גיליתם שנשאר לכם עודף? זה בדיוק מה שקרה לאחר המבצע הגדול לשיפוץ ולחיזוק בית ה'. המילה וּכְכַלּוֹתָם מסבירה לנו שכאשר הם סיימו לגמרי את מלאכת הבנייה, הם לקחו את שְׁאָר הַכֶּסֶף, כלומר הכסף העודף שנותר בקופה, והביאו אותו לפני המלך. אולי תשאלו את עצמכם איך זה יכול להיות, הרי בספר מלכים קראנו שאסור היה להכין מהכסף הזה כלים למקדש? התשובה היא שכל עוד הבנייה נמשכה, השתמשו בכסף אך ורק לבנייה. אבל עכשיו, כשסיימו את העבודה ונשאר עודף, היה מותר להשתמש בו כדי ליצור כלים חדשים.
מהכסף שנשאר הם הכינו כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת, שהם הכלים המיוחדים שבעזרתם עשו את עבודת הקודש והקריבו קרבנות. המילה וְהַעֲלוֹת מתארת כלי שנועד לכתוש את בשמי הקטורת, והוא נקרא כך משום שבזמן שכותשים איתו את הבשמים, מעלים ומורידים אותו שוב ושוב. בנוסף לכך הם הכינו וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף, שהם שאר הכלים היפים ששימשו לעבודת המקדש.
בזכות הכלים החדשים וההשקעה הרבה, יכלו להקריב בבית ה' את קורבנות התָּמִּיד, שהם הקורבנות שמקריבים בקביעות בכל יום בבוקר ובין הערביים. התקופה הזו הייתה תקופה של פריחה רוחנית נפלאה, אבל בסוף מסתתר רמז קטן. מסופר שהמצב התקין הזה נמשך כל ימי חייו של יהוידע הכהן הגדול. הרמז הזה בא ללמד אותנו עד כמה מנהיג טוב הוא חשוב, כי לצערנו, מיד לאחר שיהוידע הלך לעולמו, המלך התחיל להידרדר ולעשות בחירות שגויות.