דברי הימים ב, פרק כ״ו, פסוק י׳

חשבתם פעם איך מלך דואג שלאף אחד בממלכה שלו לא יחסר אוכל? המלך שלנו היה עשיר מאוד, והוא החליט להשתמש בכוח שלו כדי לפתח את החקלאות ולדאוג לשפע של מזון לכולם. היו לו עדרי צאן ובקר עצומים שרעו במדבר, וכדי לשמור על הרכוש הזה מפני שודדים הוא בנה מִגְדָּלִים, ששימשו כמו מבצרים חזקים. כדי להשקות את כל אותו מִקְנֶה־רַּב, שזה בעצם ההמון הגדול של הבהמות שלו, הוא היה צריך להכין בורות מים. המילה וַיַּחְצֹב מגלה לנו שזו הייתה עבודה קשה ומאומצת, כי היה צריך לחפור ולשבור אבנים וסלעים קשים. הבהמות שלו לא אכלו רק במדבר, אלא גם בַּשְּׁפֵלָה, שזה אזור העמק, וּבַמִּישׁוֹר. בנוסף לחיות, המלך דאג גם לגידולי השדה. הוא העסיק אִכָּרִים, שהם עובדי אדמה שחורשים את השדה, וגם וְכֹרְמִים שטיפלו בכרמים. הם עבדו בהרים וגם וּבַכַּרְמֶל, שזו מילה שמתארת גבעות שמנות, פוריות וטובות במיוחד לחקלאות. ולמה המלך השקיע כל כך הרבה בעבודת האדמה? פשוט מאוד, כי אוֹהֵב אֲדָמָה הָיָה. הוא באמת אהב לטפל באדמה, לפתח את החקלאות ולראות את הארץ שלו פורחת ומלאה בכל טוב.