יצא לכם פעם לדמיין איך נראה צבא בימי התנ"ך? לפני ימיו של המלך עוזיהו, מלכים היו קוראים לאנשים לבוא להילחם רק כשהייתה סכנה, וכשהמלחמה נגמרה כולם חזרו לעבודתם בבית. אבל המלך עוזיהו החליט לשנות את השיטה ולהקים צבא קבוע. הוא הקים חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד, כלומר קבוצה של לוחמים שהתפקיד היחיד שלהם היה להיות חיילים, גם כשלא הייתה מלחמה גדולה.
הצבא הזה היה מאורגן בצורה מופתית. הלוחמים חולקו במספר פקודתם, שזה אומר שהם היו ספורים ומסודרים בקבוצות עם תפקידים ברורים, והקפידו תמיד לבדוק שלא חסרים חיילים. כדי לנהל את כל הסדר הזה, המלך מינה שני אנשים: יעואל הסופר, שהיה אחראי לכתוב את הרשימות המדויקות של הלוחמים, ומעשיהו השוטר, שהיה מפקד שדאג לסדר ולמשמעת. מעל שניהם עמד שר בכיר, והוא מוזכר במילים על יד חנניהו משרי המלך. השר חנניהו הוא זה שנתן לסופר ולשוטר את המספר הרשמי של החיילים, כדי שהם יוכלו לנהל יחד את הצבא החזק והמסודר של המלך עוזיהו.