עוצמתו הצבאית של המלך עוזיהו נשענה על מעבר אסטרטגי מצבא עממי לצבא קבע מקצועי ומאורגן היטב. המערכת הצבאית שהקים התאפיינה בסדר מנהלי קפדני, ברישום מדויק ובשרשרת פיקוד ברורה.
הקמת חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד היוותה חידוש משמעותי. בניגוד למלכים קודמים, שאספו חיילים רק בעת צרה ושחררו אותם לביתם בימי שלום, חייליו של עוזיהו היו אנשי צבא קבע שזהו עיסוקם היחיד, והם יצאו באופן תדיר לפשיטות צבאיות על העמים השכנים [מלבי"ם].
כוח צבאי זה פעל במספר פקודתם, כלומר החיילים היו מנויים ומחולקים באופן מסודר למחלקות ולתפקידים שונים [ביאור שטיינזלץ]. המערכת השלטונית הקפידה על מעקב תמידי אחר מספר החיילים, כדי לוודא שמצבת כוח האדם לעולם אינה חסרה [מלבי"ם].
מלאכת הרישום והמעקב הופקדה בידי שני אישים: יעואל (ששמו נכתב כך במסורת הכתיב, אך נקרא "יעיאל" [מנחת שי]) אשר שימש כסופר, ומעשיהו השוטר, תואר המצביע על המפקד הממונה על סדרי השלטון הציבורי [ביאור שטיינזלץ]. מעליהם בשרשרת הפיקוד עמד שר בכיר מטעמו של המלך בשם חנניהו, והוא זה שמסר על יד הסופר והשוטר את מניין החיילים הרשמי כדי שינהלו אותו [מצודת דוד].