התעצמותו הצבאית והמדינית של מלך יהודה הביאה לכך שהשפעתו חרגה מגבולות ממלכתו ועוררה יראה בקרב עמי האזור. הפחד מפניו נפל על הארצות השונות, ובעקבות זאת וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים מִנְחָה – מתנה שנועדה לבטא כניעה ונאמנות. עצם כניעתם ללא צורך במלחמה ממחישה את עוצמתו הרבה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותם של אותם עמונים, יש המפרשים כי מדובר למעשה ב"מעונים" שהוזכרו בפסוק הקודם, וכי אותיות המילה התחלפו [רד"ק, מצודת דוד].
בעקבות התעצמות זו, וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ עַד־לְבוֹא מִצְרַיִם. פרסומו ותהילתו התפשטו והגיעו עד למצרים [מצודת דוד, מלבי"ם], והמצרים עצמם הכירו בכוחה המדיני של ממלכת יהודה. הכרה זו התקיימה למרות שבאזור שבין יהודה למצרים חיו ונדדו שבטים ערביים ואדומיים, שכן הללו לא היוו כוח משמעותי [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה להתרחבות השפעתו היא כִּי הֶחֱזִיק עַד־לְמָעְלָה, כלומר הוא התחזק וגדל עד מאוד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. התחזקות זו באה לידי ביטוי בכך שהרחיב את שליטתו בכל הארצות שמעבר לגבולו המקורי, מה שהקנה לו שם ותפארת ברחבי האזור [מלבי"ם].