סופו של המלך עוזיהו משקף את הטרגדיה של שנותיו האחרונות. גם במותו, מחלתו מכתיבה את אופן הטיפול בו ואת מקום מנוחתו האחרון, תוך יצירת הפרדה בינו לבין שאר מלכי בית דוד.
הפרשנים מסכימים כי המילים בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים מצביעות על כך שעוזיהו לא נקבר בתוך מערת הקבורה המלכותית עצמה. הוא נטמן בחלקה או בשדה הסמוכים לקברי בית דוד, מחוץ למערה שבה שכבו אבותיו. הסיבה להרחקה זו מפורשת במילים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא. בשל מחלת הצרעת שבה לקה, נקבע כי אין זה ראוי לקבור אותו יחד עם שאר המלכים בתוך המערה, ולכן הוקצה לו מקום קבורה נפרד אך סמוך.