במסגרת מאמציו של המלך עוזיהו לקומם ולחזק את המדינה, הוא יצא למערכות צבאיות נגד האויבים הסובבים את גבולות יהודה [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מדגיש כי וַיַּעְזְרֵהוּ ה׳ במלחמות אלו, משום שניצחון זה לא היה מובן מאליו. בעבר, בימי המלך יהורם, התאגדו הפלשתים, הערבים והמעונים יחד והנחילו תבוסה ליהודה. לכן, מבחינה טבעית היה קשה מאוד להתגבר על כוח משולב זה, ועוזיהו נזקק לעזרה על-טבעית מאת ה׳ כדי להכריעם [מלבי"ם].
הניצחון הקיף מספר עמים שונים: תחילה עַל־פְּלִשְׁתִּים, שבאותה תקופה כבר לא נחשבו לאומה גדולה וחזקה כבעבר [ביאור שטיינזלץ]. משם המשיך הניצחון וְעַל־הָעַרְבִים (מילה הנכתבת במסורת הכתיב כ"הערביים" אך נקראת "הערבים" [מנחת שי]), ולבסוף על וְהַמְּעוּנִים.
בזיהויים של ה"מעונים" קיימות שתי גישות בקרב המפרשים: יש המסבירים כי מדובר בבני אומה קטנה שנקראה "מעון" [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מזהים אותם עם בני עמון (העמונים) המוכרים ממקומות אחרים במקרא [רלב"ג, חומת אנך].