הבאת ארון הברית אל משכנו הקבוע במקדש שלמה היא רגע שיא היסטורי, שבו מתכנסים זקני העם כדי ללוות את הארון בדרכו. עם זאת, עולה קושי מתוך תיאור נשיאת הארון: בעוד שכאן נאמר וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת־הָאָרוֹן, בתיאור המקביל בספר מלכים נכתב כי הכהנים הם אלו שנשאו אותו. הפרשנים מציעים שתי דרכים מרכזיות ליישב סתירה זו.
גישה אחת מסבירה כי המילה הַלְוִיִּם מתייחסת למעשה לכהנים עצמם [מצודת דוד, רד"ק]. מכיוון שהכהנים הם בני שבט לוי, המקרא מכנה אותם לעיתים בשם הכולל של השבט. חכמים אף ציינו כי ישנם עשרים וארבעה מקומות במקרא שבהם הכהנים נקראים לויים, ופסוק זה הוא אחד מהם. לפי קו מחשבה זה, הכהנים הם אלו שנשאו את הארון, ואילו תפקידם של הלוויים היה לשאת את אוהל מועד [רד"ק].
מנגד, גישה שניה מציעה כי לא מדובר באותם אנשים, אלא בחלוקת תפקידים בשלבים שונים של המסע [רלב"ג, מלבי"ם]. לפי פירוש זה, הלוויים הם אלו שנשאו את הארון לאורך הדרך, וזהו השלב המתואר בפסוק שלנו. אך כאשר הגיעו אל בית ה׳, לקחו הכהנים את הארון מידי הלוויים כדי להכניסו אל מקומו הפנימי ביותר, קודש הקודשים. חלוקה זו תואמת את מסורת חכמים, ולפיה הכנסת הארון לקודש הקודשים הייתה אחד מהמקרים המיוחדים שבהם נדרשו הכהנים עצמם לשאת את הארון [מלבי"ם]. כך יוצא ששני הפסוקים נכונים ומתארים שלבים משלימים באותו אירוע.