המעבר ממשכן ארעי למקדש קבע בירושלים דרש את כינוסם של כל החפצים המקודשים אל הבית החדש שבנה שלמה. רגע זה משלב בין עברו של העם, המיוצג על ידי המשכן וכליו, לבין עתידו במבנה האבן המפואר.
הפרשנים מסבירים כי הפריטים השונים הובאו ממקומות שונים ויועדו למטרות שונות. את הארון העלו מציון, עיר דוד, והכניסו אותו אל מקומו הקבוע בדביר, הוא קודש הקודשים [רד"ק]. לעומת זאת, ואת אהל מועד הובא מגבעון. אוהל זה הוא המשכן המקורי שעשה משה במדבר. מכיוון ששלמה בנה מקדש קבוע ולא היה בו עוד צורך, פורקו חלקי המבנה שלו והוא נגנז באוצרות בית ה׳ [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יחד עמו נגנזו גם ואת כל כלי הקדש אשר באהל, אלו הכלים שהכין דוד עבור הארון [רש"י, רד"ק].
זהות נושאי הכלים מוסברת מתוך הצירוף הכהנים הלוים. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שיש כאן חלוקת תפקידים, והכוונה היא לכוהנים וללוויים גם יחד [רלב"ג]. הכוהנים הם אלו שנשאו את הארון, בעוד שהלוויים העלו את אוהל מועד ואת הכלים, כפי שהיה נהוג על פי משפטם [רש"י, מצודת דוד]. לצד זאת, מוסבר כי המילה "הלוויים" בצירוף זה מתייחסת למעשה לכוהנים עצמם, שכן גם הכוהנים הם בני שבט לוי, וכפי שמופיע בספר מלכים במפורש שהכוהנים הם אלו שנשאו את הארון [רש"י].