עם סיום מלאכת בניית המקדש, הגיעה העת למעמד המרומם של הכנסת ארון הברית למקומו הקבוע. המילה אָז מציינת את הרגע שבו נשלמה המלאכה, ושלמה המלך פונה לכנס את ההנהגה. אל המעמד מוזמנים רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, שהם מנהיגי השבטים, ונְשִׂיאֵי הָאָבוֹת, שהם ראשי המשפחות הגדולות [ביאור שטיינזלץ].
בחירתו של שלמה להזמין אל המעמד דווקא את הזקנים משקפת הנהגה של חוכמה. בניגוד לדוד אביו, שנהג להקהיל לאירועים גם את הבחורים הצעירים, שלמה בחר למקד את ההזמנה בזקני העם [רש"י]. לזימון זה הייתה מטרה כפולה: לקדש את בית המקדש על פי הסנהדרין, ולחלוק כבוד מיוחד לארון [מלבי"ם].
אף על פי ששלמה ציווה להקהיל רק את ההנהגה, המוני העם הגיעו מעצמם מתוך אהבה עזה למאורע. בשל הריבוי העצום של הנוכחים, נוצרה חלוקה מעשית בתהלוכה: הזקנים הם אלו שהלכו בפועל בסמוך לארון, בעוד שאר העם המתין בירושלים עד להגעת הארון, ואז הצטרף להקרבת הקורבנות ההמונית [חומת אנך]. תכלית ההתכנסות כולה הייתה לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' ממקומו הזמני בעִיר דָּוִיד אל משכנו החדש בבית המקדש שבהר המוריה [ביאור שטיינזלץ].