מלכים ב, פרק ז׳, פסוק י״ז

לאחר שהתגשמה נבואת השפע, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ, איש הביניים אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ בביקורו הקודם אצל הנביא, לשמור על הסדר עַל הַשַּׁעַר. הקצין סמך על סמכותו השלטונית ולא נשא נשק, אך מרוב הדוחק והטירוף של ההמון המורעב שהסתער על המזון, וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת. מותו לא היה תאונה מקרית, ויש הסבורים שהמלך הציב אותו בעמדה זו במכוון. המיתה חלה עליו משמיים בדיוק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, כעונש על כך שקפץ ביהירות והשיב לנביא במקום המלך, מתוך מטרה לזלזל בו ולעורר מריבה.