וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים אלו הם גיחזי ושלושת בניו, אשר הָיוּ חולים בצרעת נצחית כעונש חלוט. בשל מחלתם המדבקת ודיני הטומאה הם הורחקו מן העיר וישבו מנודים פֶּתַח הַשָּׁעַר, במקום שבו איש לא דאג למחסורם. מתוך ייאוש הם שואלים מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד־מָתְנוּ, כלומר עד שניגוע ונמות ברעב. מכיוון שמוות ודאי ציפה להם בין אם יישארו בחוץ ובין אם ייכנסו לעיר המורעבת, הם בוחרים להסגיר את עצמם לארמים בתקווה שיחוסו עליהם, שכן גם מוות מהיר בחרב עדיף על גסיסה איטית. דרך פעולתם של מנודים אלו בחר ה' להביא את הישועה לעיר, כדי להוכיח שגם כשהעם נמצא בשפל המדרגה הוא ממהר לגאול אותו.
מלכים ב, פרק ז׳, פסוק ג׳
וְאַרְבָּעָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים הָי֥וּ מְצֹרָעִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מָ֗ה אֲנַ֛חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים פֹּ֖ה עַד־מָֽתְנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.