לאחר תקופה של מצור ורעב כבד, שבהם אפילו מוצרים בזויים כמו ראש חמור וצואת יונים נמכרו במחירים מופקעים, מתנבא אלישע על נס של ירידת מחירים פלאית ופתאומית [ביאור שטיינזלץ]. נבואה זו נאמרת כתגובה לייאושו של המלך, וכדי להבהיר לו שכשם שה' הביא את הפורענות, כך בידו מצויה גם התרופה [אברבנאל]. אלישע משמיע את דבריו מיד לאחר שעוכב שליח המלך בדלת, וכאשר המלך עצמו הגיע לביתו והסכים עם דברי השליח שסירב לפגוע בנביא מפחד ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
אלישע מכריז כי כעת מחר, כלומר בעוד עשרים וארבע שעות בדיוק [ביאור שטיינזלץ], יתרחש שינוי דרמטי בשער, שהוא המקום המיועד למכירת תבואה [מצודת דוד]. הוא מנבא כי מחירה של סאה, מידת נפח המכילה למעלה מ-21 ליטרים [ביאור שטיינזלץ], של סולת חיטים משובחת יעמוד על שקל אחד, ובאותו מחיר בדיוק יימכרו שתי סאות של שעורים. מתוך פירוט זה ניתן ללמוד על יחס השווי באותה עת, שבה סאה אחת של סולת הייתה שווה בערכה לשתי סאות של שעורים [אברבנאל].
עם זאת, אף שמדובר בירידת מחירים קיצונית ביחס לימי המצור, גזירת הרעב לא התבטלה לחלוטין. מבחינה כלכלית, מחיר של שתי סאות בשקל עדיין נחשב לתעריף של שעת רעב, שכן בזמן של שפע תבואה נמכרו ארבע סאות בשקל. למרות זאת, נבואת אלישע הביאה עמה שתי בשורות קריטיות שהקלו על העם ומנעו את הצורך ההלכתי והקיומי לעזוב את ארץ ישראל לחוץ לארץ: ראשית, השעורים יהיו בהישג יד וניתן יהיה לאוכלן; ושנית, התבואה תהיה מצויה וזמינה לרכישה בשווקי העיר, בניגוד למחסור המוחלט שהיה קודם לכן [מלבי"ם].