הסרת המצור מעל שומרון לא התרחשה באמצעות קרב פיזי, אלא דרך נס פסיכולוגי ושמיעתי שחולל ה'. אשליה פתאומית ועוצמתית של צבא ענק המתקרב למקום, הכתה את מחנה ארם בבהלה וגרמה להם לנוס על נפשם ולנטוש את עמדותיהם ללא מאבק.
הפרשנים מסכימים כי הקולות שהחרידו את המחנה לא נבעו מצבא ממשי, אלא היו אשליה שמיעתית. בהשגחת ה', רק נדמה היה לארמים כאילו הם שומעים קולות מלחמה, וזו הסיבה שלא נמצא איש במחנה לאחר מכן [רש"י, מצודת דוד]. מבחינת הזמנים, אירוע זה התרחש בלילה, זמן קצר לפני הגעתם של המצורעים למחנה, שכן אילו היו הארמים נסים במהלך היום, בני ישראל היו רואים זאת מתוך העיר [רד"ק]. מההיבט הדקדוקי, הצירוף קוֹל סוּס נקרא ללא האות וי"ו בראשו, והמילה שָׂכַר נהגית במלעיל [מנחת שי].
הנס במחנה ארם היה כפול: מעבר לעצם שמיעת הקולות, ה' נטע בלבם חרדה עמוקה וגרם להם להאמין שמלך ישראל שכר נגדם צבאות שמהם פחדו במיוחד ושלא היה להם כוח לעמוד מולם [מלבי"ם]. הארמים סברו שהם ניצבים בפני מתקפה משולבת משתי חזיתות שאין להם הגנה מפניה: מצפון באים מַלְכֵי הַחִתִּים, שהיו הממלכות הקטנות שנותרו באזור לאחר התפוררות האימפריה החתית, ומדרום עולים מַלְכֵי מִצְרַיִם, הלוא הם מלכי מצרים העליונה והתחתונה [ביאור שטיינזלץ]. כאשר אמרו הארמים לָבוֹא עָלֵינוּ, הם בעצם פירשו את הסיטואציה והבינו שזהו פשר קולות הצבא שהם שומעים [מצודת דוד].
באשר לבחירה הספציפית להשמיע קולות של סוסים ורכב ולעורר את החשש מפני מצרים, יש שמסבירים זאת על רקע מצבם הרוחני של ישראל באותה עת. כאשר ישראל עושים את רצון ה', הנס נעשה על ידו ישירות. אך כאשר אינם עושים את רצונו, ה' פועל דרך שליחים ושרים של אומות העולם. מאחר שהשר של מצרים מזוהה עם סוסים, ועם ישראל לא עשה את רצון ה' באותו דור, ה' השמיע דווקא קולות של סוס ורכב, מה שגרם לארמים לסבור שמלכי מצרים הם אלו שבאים להילחם בהם [אהבת יהונתן].