הבשורה הדרמטית על נטישת מחנה ארם עושה את דרכה אל ההנהגה המדינית באישון לילה, בשרשרת דיווח מסודרת.
הפרשנים מסכימים כי המילה וַיִּקְרָא בלשון יחיד מתייחסת לשוער העיר, שהוא הממונה הראשי בשער. שוער זה קרא אל הַשֹּׁעֲרִים, הם השומרים המופקדים על שערי ארמון המלך, ומסר להם את המידע. משם הועברה הבשורה הלאה ודווחה אל בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה, כלומר אל החלק הפנימי שבו שכן מקום מושבו של המלך.
כאשר השוערים העבירו את הבשורה למלך, הוא קם משנתו בלילה אך לא מיהר לשמוח. המלך חשד כי מדובר במארב מתוכנן, ואמר לשריו שצבא ארם מודע היטב לרעב הכבד השורר בעיר. לטענתו, הארמים נטשו את אוהליהם והעמידו פנים שברחו, בעודם מסתתרים בשדות. תוכניתם, כך סבר המלך, היא להמתין עד שתושבי העיר הרעבים יצאו אל המחנה הנטוש, ואז ללכוד אותם בחיים ולכבוש את העיר [צאינה וראינה].