תארו לעצמכם שמישהו מעיר אתכם באמצע הלילה עם בשורה מדהימה, האם הייתם מאמינים לו מיד או חושדים שאולי משהו כאן לא הגיוני? באישון לילה, הבשורה המפתיעה על כך שמחנה ארם נטוש לגמרי מתחילה לעבור מאחד לשני כמו בשרשרת מסודרת. המילה וַיִּקְרָא נכתבה בלשון יחיד, כי היא מתכוונת לאדם אחד, והוא השוער הראשי של העיר. אותו שוער קרא אל הַשֹּׁעֲרִים, שהם השומרים שעמדו בפתח ארמון המלך, ומסר להם את המידע החשוב. משם, השומרים העבירו את ההודעה הלאה אל בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה, כלומר עמוק פנימה אל החדרים שבהם המלך ישן.
כשהמלך התעורר משנתו ושמע את החדשות, הוא בכלל לא מיהר לשמוח. הוא היה בטוח שזו מלכודת מתוכננת. המלך אמר לשרים שלו שהאויבים מארם יודעים היטב שיש רעב כבד בעיר, ולכן הם רק מעמידים פנים שהם ברחו. הוא חשד שהם השאירו את האוהלים שלהם ריקים ומסתתרים בשקט בשדות, רק מחכים שתושבי העיר הרעבים יצאו החוצה אל המחנה כדי לחפש אוכל. כך, חשב המלך, האויבים יוכלו לתפוס את התושבים ולכבוש את העיר.