בשולי החברה, מחוץ לעיר הנצורה והמורעבת, יושבים ארבעה מנודים שגורלם נראה חתום. מתוך ייאושם העמוק והחלטתם לקחת סיכון אחרון, מתחיל להתגלגל המהלך שיוביל להצלתה הפלאית של העיר כולה, ולהתגשמות נבואת השפע של אלישע [אברבנאל].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים אלו אינם אנשים אקראיים, אלא גיחזי, משרתו של אלישע הנביא, ושלושת בניו. בעקבות חטאו של גיחזי, שלקח במרמה כסף ובגדים מנעמן שר צבא ארם, קילל אותו אלישע שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו לנצח [צאנה וראינה]. פרשנים רבים מדקדקים במילה הָיוּ, ומסבירים שהיא באה להדגיש את הוויותה וקיומה הנצחי של הצרעת בהם. בניגוד למצורעים אחרים שאלישע ריפא, גיחזי ובניו נותרו במחלתם ללא כל תקנה [מלבי"ם, חומת אנך, צוארי שלל].
מיקומם פֶּתַח הַשָּׁעַר נובע בראש ובראשונה מדין התורה המחייב את המצורע לשבת מחוץ למחנה ולעיר [רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד, אברבנאל]. במקום מבודד זה, האויבים הארמים אמנם לא פגעו בהם מחשש להתקרב, אך מנגד, איש מתושבי העיר לא דאג למחסורם [ביאור שטיינזלץ].
מעבר להסבר הפשטני, המילה "שער" מסמלת במקורות גם מקום של משפט ולימוד תורה. עובדה זו מעוררת תמיהה: אם ישבו ארבעת האנשים ועסקו בתורה, שהיא סגולה לריפוי, מדוע לא נרפאו מצרעתם? התשובה היא שקללתו של אלישע הייתה גזרה חלוטה שלא הותירה פתח לריפוי [נחל שורק, אהבת יהונתן]. יתרה מכך, ישיבתם יחד בפתח השער נתפסת כעונש של מידה כנגד מידה. מכיוון שבעבר גיחזי מנע מתלמידים להיכנס לבית המדרש וסגר בפניהם את הדלת, הוא ובניו נדונו כעת לשבת מנודים בפתח השער. בנוסף, אף שעל המצורע לשבת בדד כדי להרהר בחטאיו ולשוב בתשובה, גיחזי ובניו ישבו יחדיו, משום שעבורם ממילא לא היה עוד סיכוי לתיקון ולטהרה [צוארי שלל].
גישה ייחודית נוספת מצביעה על כך ששומרון כלל לא הייתה מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, ולכן מבחינה הלכתית טהורה לא היה צורך להרחיק מתוכה מצורעים. אולם, מכיוון שצרעתם הייתה "צרעת נעמן" הנוכרי, היא נחשבה למחלה מידבקת ברמה הרפואית ולא רק לטומאה הלכתית, וזו הסיבה בגינה שולחו אל מחוץ לעיר [אהבת יהונתן].
מתוך המציאות העגומה הזו, הם זועקים מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד־מָתְנוּ, כלומר, עד שניגוע ונמות ברעב [מצודת דוד, רד"ק]. הפרשנים חושפים כאן היגיון קר של אנשים שאין להם מה להפסיד, שכן המוות אורב להם בכל תרחיש. אם יישארו במקומם ימותו מיד, ואם ינסו להיכנס לעיר ימותו שם יחד עם שאר התושבים הסובלים חרפת רעב. האפשרות היחידה שעשויה להניב רווח כלשהו היא הסגרה עצמית לידי מחנה ארם. אם הארמים יחוסו עליהם ויתנו להם מזון - ירוויחו את חייהם. ואם האויב יהרוג אותם - הרי שממילא היו עתידים למות, ומיתה מהירה בחרב עדיפה וקלה יותר מגסיסה איטית וייסורי רעב [אלשיך, אברבנאל, צאנה וראינה].
לבסוף, בחירת ה' להביא את בשורת הישועה של שומרון דווקא דרך מצורעים מנודים טומנת בחובה מסר תיאולוגי עמוק. כשם שמצורע שכל גופו הפך לנגע לבן נחשב לפתע לטהור, כך גם כאשר עם ישראל מגיע לשפל המדרגה ונראה כחייב כליה, ה' אינו מחליף אותו באומה אחרת, אלא ממהר לגאול אותו למען השבועה שנשבע לאבות [אהבת יהונתן].