בעיצומו של רעב כבד ולאחר נבואה המבטיחה שפע פתאומי ובלתי נתפס, מגיב אחד מאנשי השלטון בזלזול גלוי כלפי איש האלוהים, תגובה המובילה לעונש אישי חמור.
האדם הפונה אל הנביא הוא הַשָּׁלִישׁ, שר חשוב או איש צבא בכיר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מתאר אותו כמי אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ, ביטוי המנוסח בדרך קצרה ומשמעותו שהמלך היה נסמך עליו פיזית באותה עת [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד]. עובדה זו מלמדת שהמלך נכח במקום ושמע את דברי השר, אשר הגיע עמו אל הנביא [רלב"ג, אברבנאל].
השר מביע חוסר אמון מוחלט באפשרות שתתרחש הוזלה כה קיצונית במחירי המזון בזמן כה קצר [אברבנאל]. הוא טוען בלעג כי גם אם ה׳ יעשה אֲרֻבּוֹת, כלומר חלונות [מצודת ציון], בשמים כדי להמטיר דרכם חיטים ושעורים ישירות אל הארץ בדומה לירידת המן [רד"ק], עדיין לא ייתכן שייווצר שפע כזה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בדבריו אלו, השר מפגין חוסר אמונה ומנסה להגביל את יכולתו של ה׳ [אברבנאל].
בתגובה לזלזול ולפקפוק, גוזר עליו הנביא עונש. הוא פונה אליו במילה הִנְּכָה, שמשמעותה "הנה אתה" בתוספת האות ה"א בסופה [רד"ק, מצודת ציון], ואומר לו: רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, אתה תזכה לראות במו עיניך את השפע העצום ואת ירידת המחירים, אך וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל. בגלל שלגלגת על דברי הנבואה, אתה תמות מיד ולא תזכה ליהנות מן המזון או לראות בישועת ה׳ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].