מעבר חד ודרמטי מרעב כבד ומצור קטלני לשפע פתאומי מתרחש כהרף עין, ומוכיח כי ישועת ה' יכולה לבוא במהירות ולשנות לחלוטין את המציאות הכלכלית והקיומית.
וַיֵּצֵא הָעָם מתוך העיר הנצורה, וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם ולקחו את המזון הרב שנותר באוהלי הצבא. מכיוון שמחנה ארם היה גדול מאוד ושומרון הייתה עיר קטנה יחסית, שטף המזון הפתאומי הוביל לירידה תלולה ומיידית של המחירים [ביאור שטיינזלץ], ומחיר התבואה צנח ממאה שקלים לשקל אחד בלבד [צאינה וראינה].
השינוי הכלכלי התרחש במדויק כִּדְבַר ה', ואינו פרי של צירוף מקרים [מדוד ועד לחורבן]. למעשה, הנביא לא הבטיח קודם לכן נס על-טבעי שבו ירד גשם של תבואה מהשמיים, אלא רק שהמחירים בשומרון ישתוו למחירי התבואה הרגילים בשאר חלקי ארץ ישראל. לשם כך לא היה צורך בנס שמימי, אלא רק בהסתלקות האויב מן המקום [מלבי"ם].
התגשמות הנבואה על הוזלת המחירים הייתה כרוכה באופן ישיר בגורלו של שליש המלך. המלך הפקיד את השליש בשער העיר כדי לעצור את ההמון מלבזוז את השלל לעצמו, מתוך כוונה להעביר את הרכוש לאוצר המלוכה. אילו השליש היה נשאר בחיים, הוא היה מטיל מס על התבואה, מייקר את השער, ובכך מונע את התגשמות נבואת ההוזלה. לכן, ההמון שדחף והסתער על השער רמס אותו למוות. בכך בא עליו עונשו מידה כנגד מידה משום שזלזל בנביא, כפר ביכולותיו של ה', ולעג להבטחת השפע כשאמר "היעשה ה' ארובות בשמים". השליש אמנם זכה לראות במו עיניו את הוזלת המחירים, אך לא זכה לאכול מן השפע [מלבי"ם, צאינה וראינה].
אירוע היסטורי זה של הצלה פתאומית התרחש בליל חג הפסח הראשון, ולזכר כך נקבעה קריאת סיפור המעשה להפטרת שבת הגדול [צאינה וראינה].