יצא לכם פעם להרגיש שאתם נמצאים במצב שבו אין לכם שום אפשרות טובה לבחור בה? מחוץ לעיר שומרון, בזמן שהיא מוקפת באויבים ויש בה רעב כבד מאוד, יושבים וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים. האנשים האלה הם לא סתם עוברי אורח, אלא גיחזי, שהיה המשרת של אלישע הנביא, ושלושת הבנים שלו. בגלל מעשה לא טוב שגיחזי עשה בעבר, הוא ובניו חלו במחלת עור שנקראת צרעת, והמילה הָיוּ מלמדת אותנו שהמחלה הזו נשארה איתם לתמיד, ללא אפשרות להתרפא.
הם יושבים בחוץ, ממש פֶּתַח הַשָּׁעַר. הסיבה לכך היא שעל פי התורה, אדם שחולה בצרעת צריך לשבת מחוץ לעיר. הם נמצאים במצב מאוד בודד: מצד אחד, האויבים מפחדים להתקרב אליהם בגלל המחלה, אבל מצד שני, גם האנשים שבתוך העיר לא דואגים להם לאוכל.
מתוך הרעב והייאוש, הם מבינים שאין להם מה להפסיד ושואלים אחד את השני מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד־מָתְנוּ. כלומר, למה לנו לשבת פה עד שנמות מרעב? הם עושים חשבון פשוט: אם נישאר כאן בחוץ, נמות מרעב. אם ננסה להיכנס לתוך העיר, נסבול שם מרעב יחד עם כולם. לכן, הם מחליטים לעשות מעשה מסוכן וללכת דווקא אל מחנה האויב הארמי. הם חושבים לעצמם שאם האויבים ירחמו עליהם ויתנו להם אוכל, הם יינצלו ויחיו. ואם האויבים יפגעו בהם, לפחות זה יקרה מהר והם לא יסבלו יותר מהרעב הקשה. דווקא מתוך ההחלטה של האנשים המנודים האלו, שלא היה להם מה להפסיד, עומד להתחיל מהלך פלאי שיביא להצלה של העיר כולה.