שמואל ב, פרק ז׳, פסוק י״ד

ה' מכונן עם שלמה קשר נצחי ובלתי מותנה של אהבה וחסד, ומבטיח אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן. בזכות ברית זו, גם במקרה של עשיית עוול, אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ, מעמדו של שלמה כבן לא יבוטל ומלכותו לא תילקח ממנו לחלוטין כפי שקרה לשאול. תחת זאת, ה' ימהר לייסר אותו, וְהֹכַחְתִּיו, מתוך דאגה אבהית שנועדה לתקן את דרכיו ולמנוע את התדרדרותו. הענישה תהיה מידתית וחינוכית, כדרך שאב מכה את בנו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים רגיל וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם שהם ייסורים טבעיים, ולא מתוך זעם מכלה. עם זאת, יש המפרשים עונשים אלו כאירועים היסטוריים בחיי שלמה, כאשר השבט רומז לאויבים אנושיים שקמו עליו, והנגעים מתייחסים לפגיעתו על ידי שדים.