מאז יציאת מצרים, ה' בחר ללוות את העם במסעותיו ולא להגביל את שכינתו למבנה קבוע אחד. באומרו כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, ה' מפנה תמיהה רטורית כלפי דוד ושואל מדוע יבנה לו מבנה קבע כעת, שהרי היעדר המקדש עד כה לא נבע מרשלנות אלא מכך שהעם היה נתון במלחמות וטרם הגיע אל המנוחה. במקום זאת, ה' מציין וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן, ביטוי המאגד את נדודי השכינה במדבר ובתחנות השונות בארץ, שגם בהן המבנה קורה ביריעות בד זמניות. שהות ארעית זו לא היוותה פשרה רוחנית, שכן המשכן הנודד בארץ הקביל במדויק למשכן שמימי ונייד, וכך המשיך את השפע האלוהי ללא כל פגם בכל מקום שאליו הגיע.
שמואל ב, פרק ז׳, פסוק ו׳
כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּ֠וֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.