חשבתם פעם איך זה מרגיש לנדוד ממקום למקום ולא להישאר בבית אחד קבוע? דוד המלך רצה מאוד לבנות לה' בית מקדש קבוע ויפה, אבל ה' עונה לו תשובה מפתיעה. ה' מזכיר לדוד שמאז שעם ישראל יצא ממצרים, הוא תמיד בחר ללוות אותם במסעות שלהם. ה' אומר לו כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, כלומר, מעולם לא היה לי מבנה קבוע, ולכן הוא שואל את דוד מדוע שדווקא עכשיו יבנה לו בית.
הסיבה שעד ימי דוד לא בנו לה' בית קבוע היא לא בגלל שהמנהיגים והשופטים הקודמים חטאו או התעצלו. פשוט עוד לא הגיע הזמן המתאים לכך, כי עם ישראל היה עסוק במלחמות רבות ועוד לא הגיע למצב של שקט ומנוחה בארץ.
בגלל המצב הזה, ה' אומר וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. הנוכחות של ה' נדדה יחד עם העם ממקום למקום. בהתחלה זה היה באוהל במדבר, ואחר כך במשכן שעבר בין תחנות שונות בארץ, כמו שילה, נוב וגבעון. אפילו כשהמשכן עמד בעיר שילה והיו לו קירות בנויים מאבנים, הוא עדיין לא נחשב לבית של ממש, כי הגג שלו לא היה קשיח אלא עשוי מיריעות של בד, ממש כמו אוהל.