התגלות פתאומית עוצרת את תוכניתו הגדולה של דוד המלך לבנות בית לה'. נתן הנביא מקבל מסר דחוף מאת ה', הממחיש את הפער בין כוונותיו הטובות של האדם לבין התוכנית האלוהית. נבואה זו הגיעה ככל הנראה במראה חזיון או חלום הלילה [רד"ק]. מבחינה מסורתית, יש המציינים כי במקצת הספרים מופיעה הפסקה (רווח) באמצע הפסוק לאחר המילים וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא [מנחת שי].
הפרשנים עומדים על הדחיפות של הדיבור האלוהי דווקא בַּלַּיְלָה הַהוּא. גישה אחת מסבירה כי ה' מיהר לתקן את טעותו של נתן הנביא, אשר חשב בטעות כי התעוררותו של דוד לבנות את המקדש נובעת מציווי אלוהי, ובכך להבהיר כי המחשבה האנושית נבדלת מהרצון האלוהי [אברבנאל].
גישה מרכזית נוספת בקרב רוב הפרשנים מסבירה כי ה' מיהר להתגלות כדי למנוע מדוד להתחיל במעשים בלתי הפיכים [מלבי"ם]. מניעה זו נובעת משתי סיבות אפשריות: הראשונה היא שדוד הוא אדם זריז ומהיר במעשיו, והיה חשש שימהר לשכור פועלים לבנייה, וה' רצה למנוע ממנו הפסד כספי כאשר יתברר שהבנייה מבוטלת [רש"י, אברבנאל]. הסיבה השנייה היא שדוד נוטה לנדור נדרים. מכיוון שכבר נשבע שלא יישן או ינוח עד שימצא מקום לה', התעורר החשש שמא יאסור על עצמו לאכול ולשתות עד שיתחיל בבנייה, ולכן ה' מיהר לעצור אותו [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
המסר עצמו מבהיר מדוע דוד לא יבנה את המקדש. ה' מציין כי מעולם לא ביקש מבנה קבע מאז יציאת מצרים, וכי על דוד להסתפק בהצלחה העצומה ובשלווה שהעניק לו עד כה [רלב"ג]. מעבר לכך, בניית המקדש אינה מתאימה לדוד לא מצד אישיותו ולא מצד הזמן. דוד היה רועה צאן שה' רומם, ולכן ראוי שה' יבנה לדוד בית ומלכות, ולא שדוד יבנה בית לה'. כמו כן, בניין המקדש דורש מנוחה מוחלטת מאויבים, ודוד עתיד לצאת למלחמות נוספות [אברבנאל]. לפיכך, בנו שלמה, שייוולד אל תוך המלוכה וימלוך בימי שלום, הוא שנועד למלאכה זו [רלב"ג, אברבנאל].
אשר לסיבה המוזכרת במקומות אחרים, לפיה דוד נפסל בשל הדמים הרבים ששפך [רלב"ג], מוסבר כי שפיכות הדמים במלחמותיו לא נחשבה לו לעוון אלא לזכות. הפסילה נבעה מסיבה עמוקה יותר: ה' צפה שבעתיד עם ישראל יחטא. אילו דוד היה בונה את המקדש, הבניין היה נותר קיים לנצח ולא היה חרב לעולם. ה' העדיף לכלות את זעמו בעצים ובאבנים של המקדש ולהחריבו, מאשר להשמיד את עם ישראל [אברבנאל].