כדי להסיר כל חשש שמא תפילתו הארוכה נובעת מפקפוק, דוד מצהיר על אמונתו וביטחונו המוחלט ביכולתו של ה' לקיים את הבטחתו. בהכרזה אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים הוא מודה בשליטתו הבלעדית של ה', ומדגיש כי ההבטחה ניתנה במידת הדין ולכן היא מבוססת ואינה ניתנת לביטול. באומרו וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת דוד מביע ביטחון כעובדה מוגמרת, או לחלופין מבקש בתפילה, שדברי ה' היציבים אכן יתממשו בפועל ללא שינוי. בסיום, במילים וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת, הוא מאשר את אמונתו השלמה בכך שהנבואה היא דבר ה' האמיתי, ונחשבת כאילו נאמרה לו ישירות כדי להבטיח את קיום מלכותו לנצח.
שמואל ב, פרק ז׳, פסוק כ״ח
וְעַתָּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּה־הוּא֙ הָאֱלֹהִ֔ים וּדְבָרֶ֖יךָ יִהְי֣וּ אֱמֶ֑ת וַתְּדַבֵּר֙ אֶֽל־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.