שמואל ב, פרק ז׳, פסוק כ״ח

קרה לכם פעם שמישהו הבטיח לכם משהו ממש משמח, ודיברתם על זה שוב ושוב מרוב התרגשות? דוד המלך מתפלל לה' תפילה ארוכה מאוד. בגלל שהתפילה כל כך ארוכה, אפשר היה לחשוב בטעות שדוד חושש או מטיל ספק בכך שה' באמת יקיים את ההבטחה הטובה שלו. אבל האמת היא הפוכה לגמרי, דוד פשוט רוצה להכריז על האמונה המוחלטת והחזקה שלו. כשהוא אומר אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים, הוא מתכוון להגיד שה' הוא השליט הבלעדי של העולם, ורק בידיו נמצא הכוח המלא לקיים את כל ההבטחות שלו. דוד ממשיך ואומר וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת, כי הוא בטוח לחלוטין שהמילים של ה' הן אמת ושהן יתקיימו במלואן בדיוק כמו שהובטח, בלי שום שינוי. בסוף הוא מוסיף וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת, כדי להראות שהוא מאמין בלב שלם שהבשורה הטובה שנתן הנביא מסר לו היא באמת מאת ה'. דוד מרגיש כאילו ה' אמר לו את הדברים הטובים האלה בעצמו, והוא בטוח שההבטחה הזו תישאר לתמיד.