תארו לעצמכם שמישהו מבטיח לכם מתנה עצומה, משהו שבכלל לא חלמתם עליו. האם הייתם הולכים ומתפללים לקבל אותה שוב? דוד המלך עומד נרגש מול הבטחה אדירה שקיבל מה'. הוא כל כך עניו, שהוא מודה שלולא ה' היה מבטיח לו את זה קודם, הוא לעולם לא היה מעז לבקש בקשה כל כך גדולה.
דוד אומר לה' גָּלִיתָה, כלומר, אתה גילית לי את הסוד המופלא הזה. הוא ממשיך ואומר שה' הבטיח לו בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ, והכוונה היא לא לבית רגיל מאבנים, אלא להקמת מלכות רשמית ושושלת של מלכים מהמשפחה שלו. רק בגלל ההבטחה הזו, דוד מָצָא את לבו, כלומר, הוא הכין, כיוון וריכז את הלב שלו כדי להתפלל.
אבל רגע, אם ה' כבר הבטיח לו שמלכותו תישאר לנצח, למה דוד צריך בכלל להתפלל על זה? התשובה היא קודם כל כדי להגיד תודה רבה לה' על מה שיש ועל מה שיהיה. בנוסף, דוד מבין שדברים טובים תלויים גם במעשים שלנו. הוא מתפלל שהילדים והנכדים שלו שיהיו מלכים אחריו, תמיד יהיו צדיקים וטובים, כדי שבאמת יהיו ראויים לקבל את החסד והמתנה הנפלאה הזו.