קרה לכם פעם שקיבלתם הפתעה כל כך גדולה ומרגשת, שמיד שאלתם את עצמכם מה עשיתם שמגיע לכם דבר כזה נפלא? זו בדיוק ההרגשה של דוד המלך. ה' הרגע הבטיח לו הבטחה מדהימה, שהמשפחה שלו תמשיך למלוך לנצח. דוד עומד נפעם ומתמלא בענווה. הוא מבין שהמתנה העצומה הזאת לא ניתנת לו כי הוא כזה מושלם, אלא אך ורק מתוך החסד והרצון של ה'.
כאשר דוד אומר לה' שהכל קורה בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ, הוא בעצם מודה ומתוודה: הגדולה הזו מגיעה לי רק בגלל הדיבור שלך, הבטחה שכבר הבטחת בעבר לשמואל הנביא, ורק מתוך הרצון הטוב של הלב שלך. דוד לא מחפש כבוד לעצמו, אלא רואה את עצמו כמשרת פשוט שרוצה לעשות את מה שה' מבקש.
דוד אפילו מופתע מעצם העובדה שה' בחר לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ. הוא חושב לעצמו שה' היה יכול פשוט לקיים את ההבטחה בשקט בעתיד. למה היה צריך לספר לו על כך עכשיו? דוד מבין שזהו חסד כפול. ה' לא רק מעניק לו עתיד נפלא, אלא גם מגדיל לעשות ומשמח אותו כבר עכשיו עם הבשורה הטובה.