קרה לכם פעם שישבתם במקום חם ונוח, ופתאום נזכרתם במישהו יקר לכם שלא נמצא בתנאים טובים כל כך, והרגשתם שמשהו כאן פשוט לא הוגן? זה בדיוק מה שקורה לדוד המלך. אחרי שניצח את אויביו והגיע למנוחה, הוא יושב בארמונו המפואר ומרגיש צער. הוא פונה לנתן הנביא ואומר לו שהוא גר בְּבֵית אֲרָזִים, כלומר בבית קבע חזק ויפה הבנוי מעצי ארז, אבל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים נמצא רק בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה, שזהו אוהל ארעי ופשוט שעשוי מווילונות. דוד מרגיש שזה לא מכובד שהוא יחיה בארמון בזמן שהארון הקדוש נמצא באוהל, ולכן הוא רוצה לבנות לו בית קבע, את בית המקדש. כשהוא אומר לנתן רְאֵה נָא, הוא מבקש ממנו לבדוק בנבואה האם ה׳ מסכים ליוזמה הזו ואיפה המקום הנכון לבנות אותו. נתן הנביא שומע את הדברים, וכיון שהוא יודע שדוד הוא מלך טוב והגון, הוא מיד מסכים איתו. אבל, הסכמה זו הגיעה מההיגיון האישי של נתן ולא מנבואה. מכאן אנחנו לומדים דבר חשוב: אפילו נביא לא יודע נסתרות מעצמו, אלא רק את מה שה׳ בוחר לגלות לו במפורש.
שמואל ב, פרק ז׳, פסוק ב׳
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.