שמואל ב, פרק ט׳, פסוק י״א

הענקת נחלת שאול למפיבושת היא מעשה חסד של דוד, שכן בעקבות המרד במלך שנמשח על ידי ה', הרכוש עבר לבעלות הכתר כדין. ציבא נענה לציווי המלך לעבד את השדות עבור משפחת מפיבושת, אך משמעות המילים וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי תלויה בזהות הדובר. אם ציבא הוא הדובר, הוא מצהיר שכבר כעת הוא דואג למפיבושת בכבוד רב, או לחלופין מבטיח להכין לו בעתיד שולחן עשיר מתבואת השדות. אולם ייתכן שאלו דברי דוד, החותם את ההנחיות בהכרזה המעלה את מעמדו של מפיבושת וקובעת כי הוא יסעד בקביעות על שולחן המלך.