תארו לעצמכם שמישהו נותן לכם מתנה ענקית ויקרה, למרות שהוא ממש לא חייב לעשות זאת. זה בדיוק מה שהמלך דוד עושה. הוא מחליט להעניק למפיבושת את כל השדות שהיו שייכים פעם לסבא שלו, שאול המלך. זו לא הייתה סתם החזרת רכוש. בגלל שמשפחת שאול נלחמה בעבר בדוד, כל הרכוש שלהם עבר באופן חוקי לידיו של דוד. לכן, כשהוא נותן את השדות למפיבושת, זהו מעשה של חסד עצום ונדיבות אמיתית מצידו של המלך.
כדי שמפיבושת לא יצטרך לעבוד קשה, דוד מצווה על ציבא, המשרת, לעבד את האדמות עבורו. ציבא מסכים מיד לקבל על עצמו את המשימה. לקראת סוף הדברים מופיעות המילים וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי. מי אומר אותן? המפרשים מסבירים שציבא הוא זה שמדבר. הוא רוצה להראות לדוד עד כמה הוא מסור למפיבושת, ומסביר לו שהוא תמיד נהג בו בכבוד גדול. ציבא בעצם אומר לדוד שמפיבושת כבר סועד אצלו ומקבל יחס מכובד שמתאים לבן של מלך, ולכן הוא ימשיך לדאוג לו בשמחה לכל מה שיצטרך.