דוד המלך יוזם חיפוש אקטיבי אחר שרידים ממשפחת שאול כדי לגמול עמם חסד, ופונה בשאלה לציבא, משרת בית שאול. השאלה הַאֶפֶס מובנת בקרב הפרשנים במשמעות של "האם אין?" או "האם לא נשאר?", והיא מבטאת שאלה רטורית ותמיהה, מתוך ביטחון בכך שוודאי נותר אדם נוסף מבית שאול שטרם הגיע לקבל חסד (מצודת ציון, רד"ק, מצודת דוד). המילה אִישׁ מתפרשת לא רק כאדם בעלמא, אלא מצביעה על אדם הראוי ומתאים להתמנות לתפקיד רשמי (מלבי"ם).
הביטוי חֶסֶד אֱלֹהִים מעורר דיון נרחב בקרב הפרשנים באשר למהותו ולמניעיו של דוד. גישה אחת רואה בביטוי תיאור של גודל החסד ועוצמתו, שכן צירוף שמו של ה' למילה נועד להעצים ולהגדיל אותה, ומכאן שמדובר בחסד עצום ומרובה (מצודת דוד, חומת אנך). גישה אחרת מתמקדת במניע, ומסבירה כי זהו חסד הנובע מתוך שבועת ה' שנכרתה בעבר בין דוד ליהונתן (רד"ק). לאור זאת, יש שמדייקים כי השימוש בשם "אלהים", המייצג את מידת הדין, מלמד שדוד ראה בחסד זה חובה משפטית וצדק שעליו לקיים מכוח אותה התחייבות קודמת (חומת אנך), וכן שמדובר בחסד אמת יציב שהמניע היחיד לו הוא המחויבות לה' בלבד (ביאור שטיינזלץ). בנוסף, בחירתו של דוד להשתמש בביטוי זה ולא להזכיר במפורש את שמו של יהונתן, נועדה להרחיב את היריעה ולכלול בחסד את כלל בית שאול, גם את אלו שאינם מזרעו הישיר של יהונתן (מלבי"ם).
בתשובתו, חושף ציבא כי עוֹד בֵּן נשאר ליהונתן, אך מוסיף מיד שהוא נְכֵה רַגְלָיִם. המילה נְכֵה מוסברת כמכה ושבירה, והכוונה היא לאדם שנחבל בנפילה והפך פיסח בשתי רגליו (מצודת ציון, רד"ק, מצודת דוד). ציון עובדת נכותו של הבן אינה פרט שולי; היא מסבירה מדוע הוא נותר אלמוני ואינו מוכר בציבור עד כה (ביאור שטיינזלץ). יתרה מכך, פרט זה מהווה מענה ישיר לבקשתו של דוד למצוא "איש": ציבא מבהיר כי אכן קיים בן ליהונתן, אך בשל מצבו הגופני הוא אינו ראוי להתמנות לתפקיד שלטוני כפי שדוד אולי קיווה (מלבי"ם).