אנשי חצרו של דוד המלך מחפשים מידע אודות ניצולים ממשפחת המלוכה הקודמת. מכיוון שהסובבים את דוד לא ידעו לענות על שאלותיו, הם מזמנים אדם ותיק המעורה בפרטים, כדי שישפוך אור על גורל צאצאי שאול [אלשיך].
וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד: המפרשים מסכימים כי ציבא לא היה משרת רגיל, אלא עבד כנעני שהיה שייך לשאול, ועבר בירושה לזרעו ולמשפחתו אחריו כקניין עולם [רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד]. לצד מעמדו כעבד נוכרי, הוא היה זקן הבית ובעל סמכות שהנהיג את המשק המשפחתי של בית שאול במשך שנים רבות [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הַאַתָּה צִיבָא: שאלתו של דוד נועדה לאמת את זהותו של העבד [ביאור שטיינזלץ], אך טומנת בחובה גם בירור מעמיק יותר לגבי מעמדו האישי. דוד שואל אותו האם הוא עדיין נושא את השם "ציבא" ובכך נותר עבד שלא שוחרר, שכן עבדים שהשתחררו נהגו לשנות את שמם לשם יהודי, בדומה לגרים המתגיירים [מלבי"ם].
עַבְדֶּךָ: בתשובתו הקצרה, ציבא מאשר את זהותו ומצהיר שהוא אכן ציבא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בהמשך לבירור המעמדי של דוד, תשובה זו מהווה גם הודאה מפורשת בכך שהוא לא שוחרר ועדיין מחזיק בסטטוס של עבד [מלבי"ם].