שמואל ב, פרק ט׳, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שחיפשתם מישהו, אבל אף אחד מהאנשים סביבכם לא ידע איפה הוא נמצא? זה בדיוק המצב שבו נמצא דוד המלך. הוא מחפש אם נשאר מישהו בחיים ממשפחת המלוכה הקודמת, משפחתו של שאול המלך. בגלל שהאנשים בארמון לא ידעו לענות לו, הם קראו לאדם מבוגר שהכיר היטב את המשפחה כדי שיעזור להם לגלות מה קרה לצאצאים של שאול. האיש הזה מתואר במילים וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד. ציבא לא היה סתם משרת רגיל, אלא עבד כנעני שהיה שייך לשאול, ועבר בירושה למשפחה שלו לתמיד. למרות שהיה עבד, הוא היה זקן הבית, אדם חשוב שניהל את כל הרכוש של משפחת שאול במשך שנים רבות. כשציבא מגיע, דוד שואל אותו הַאַתָּה צִיבָא. דוד שאל זאת גם כדי לוודא שזה באמת הוא, וגם כדי לברר משהו נוסף. באותם ימים, עבדים שהשתחררו היו משנים את השם שלהם לשם יהודי. לכן, כשדוד שואל אם עדיין קוראים לו ציבא, הוא בעצם בודק אם הוא נשאר עבד או שכבר שוחרר. ציבא עונה לדוד במילה אחת קצרה: עַבְדֶּךָ. בתשובה הזו הוא מאשר שזה אכן הוא, וגם מודה בפירוש שהוא מעולם לא שוחרר ועדיין נשאר עבד.