שמואל ב, פרק ט׳, פסוק ח׳

תגובתו של מפיבושת לחסדי המלך מורכבת משני שלבים של הכרת תודה והקטנה עצמית. תחילה וַיִּשְׁתַּחוּ, הודאה גופנית על השבת שדות שאול אליו, ולאחר מכן וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ, אמירה המביעה פליאה על הזכות האישית לאכול משולחן המלך והצהרה כי הוא אינו נחשב למאומה. כדי להמחיש את שפלותו הוא שואל כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת, דימוי המייצג את המדרגה הנחותה ביותר. במילים אֲשֶׁר כָּמוֹנִי הוא מוסיף ומדגיש כי אפילו בקרב כלבים מתים, הוא ניצב במקום התחתון והשפל מכולם.