שמואל ב, פרק ט׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שמישהו עשה בשבילכם טובה כל כך גדולה, עד שהרגשתם שאתם בכלל לא ראויים לזה? זה בדיוק מה שמרגיש מפיבושת כשהמלך דוד עושה איתו חסד עצום. מפיבושת מגיב בשני שלבים, כי דוד נתן לו שתי מתנות גדולות. קודם כל וַיִּשְׁתַּחוּ, הוא משתחווה לאות תודה על כך שדוד החזיר לו את כל השדות שהיו שייכים למשפחתו. לאחר מכן הוא עובר למתנה השנייה והאישית יותר, שהיא ההזמנה לאכול בכל יום בשולחן המלך. מרוב פליאה הוא שואל את דוד וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ, כלומר, מי אני בכלל שאזכה לכבוד כל כך גדול? מפיבושת מרגיש קטן מאוד, וכדי להסביר עד כמה הוא מרגיש פשוט ולא חשוב, הוא משתמש בדימוי חזק ושואל את המלך כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת. בעבר נהגו לומר שכלב חי עדיף על אריה מת, ולכן כשהוא משתמש בביטוי הזה, הוא מתכוון שהוא מרגיש ממש בתחתית. הוא אפילו מוסיף את המילים אֲשֶׁר כָּמוֹנִי, כדי להדגיש שאפילו מבין האנשים הפשוטים ביותר, הוא רואה את עצמו במקום הנמוך והעניו מכולם.