שמואל ב, פרק ט׳, פסוק ט׳

II Samuel 9:9Sefaria

וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכׇל־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן־אֲדֹנֶֽיךָ׃

חשבתם פעם איך מלך יכול לעזור לאדם אחר להרגיש באמת מכובד וחשוב? דוד המלך מחליט לדאוג מכל הלב למפיבושת, הנכד של שאול המלך. דוד פונה לציבא, שנקרא כאן נַעַר. למה דווקא נער? כי הכוונה היא למשרת, ובדרך כלל אנשים צעירים הם אלו שמשרתים את המבוגרים מהם. דוד אומר לציבא שהוא מעביר את כל השדות והאדמות של שאול לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, והכוונה היא כמובן למפיבושת.


כשהמלך מכריז נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, אפשר לשאול: איך מלך יכול פשוט להעביר אדמה מאדם לאדם? התשובה היא שלמלך יש סמכות מיוחדת לפי חוקי המלוכה, שמרשה לו לקחת שדות ולהעניק אותם למי שהוא בוחר. ההסדר שנקבע הוא שציבא, הבנים שלו והעבדים שלו הם אלו שיעבדו את האדמה ויאכלו מהתבואה שלה. אבל רגע, מפיבושת הרי אוכל בכל יום על שולחנו של המלך דוד והוא בכלל לא צריך את האוכל מהשדה בשביל עצמו! אז למה הוא קיבל את האדמה? דוד עשה זאת כדי לתת לו כבוד, יקר ושמחה. כשיש למפיבושת רכוש ונחלה משלו, הוא יכול לפרנס את המשרתים שלו בעצמו, וכך הוא מרגיש אדם עצמאי, חשוב ומכובד מאוד.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ח׳
פסוק י׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.