מעברו של מפיבושת לחצר המלכות מסמן תמורה משמעותית במעמדו, שכן העובדה כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל אינה מעידה רק על טיב מזונו אלא על השתייכותו הקבועה לבית המלוכה. מציאות זו מסבירה מדוע מפיבושת יושב בירושלים, שכן נוכחותו התמידית בארמון חייבה אותו להתגורר בעיר למרות ההוצאות הכרוכות בכך. הוא לא יכול היה להתגורר מחוץ לעיר ולהגיע מדי יום משום שהיה פיסח, כלומר חיגר. האזכור בסוף הפסוק להיותו פיסח בשתי רגליו מסביר את חוסר הניידות שאילץ אותו לגור סמוך לארמון, ומשמש פרט רקע חיוני להבנת חוסר פעילותו בהמשך העלילה.
שמואל ב, פרק ט׳, פסוק י״ג
וּמְפִיבֹ֗שֶׁת יֹשֵׁב֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י עַל־שֻׁלְחַ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ תָּמִ֖יד ה֣וּא אֹכֵ֑ל וְה֥וּא פִסֵּ֖חַ שְׁתֵּ֥י רַגְלָֽיו׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.