דוד מגיב לנבואה שקיבל בענווה, מתוך הכרה בפער שבין מוצאו הצנוע למעמדו כמלך. הוא ניגש אל מקום הארון, לִפְנֵי ה', כאשר המילה וַיֵּשֶׁב מתארת היתר הלכתי מיוחד לישיבה השמור למלכי בית דוד, או לחלופין התעכבות ושהייה במקום ללא ישיבה פיזית. מתוך ענוותנותו הוא שואל וּמִי בֵיתִי, תמיהה המבטאת את ייחוסו המשפחתי המורכב כצאצא של רות המואביה. הוא מודה לה' על שהביא אותו עַד הֲלֹם, כלומר לכאן, ומכיר בכך שה' לקח אותו מנווה הרועים אל כס המלוכה על אף שהוא רואה את עצמו כאדם קטן ונבזה.
דברי הימים א, פרק י״ז, פסוק ט״ז
וַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.