מלכים א, פרק י״ח, פסוק א׳

תקופת הבצורת הקשה הורגשה בקרב העם כזמן של וַיְהִי יָמִים רַבִּים בשל המצוקה והרעב, אף שהגיעה אל קצה בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, משך זמן שנועד לרמוז לעונשן של שלוש שושלות המלוכה החוטאות בישראל. ה' מחליט לסיים את הבצורת ומבטיח וְאֶתְּנָה מָטָר, מהלך הנובע מתשובת העם מתוך הייסורים, ממידת הרחמים על העולם אל מול קנאותו של הנביא, או כהמשך ישיר לפתיחת מקורות השפע בעת החייאת בן האלמנה. לשם כך ה' מצווה על הנביא לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, כלומר צא ופגוש את המלך פנים אל פנים. מפגש זה נועד לקיים את שבועתו המקורית של אליהו שהגשם יירד רק על פי דברו לאחר שהמלך ייאלץ לבקש זאת ממנו, וכן כדי להוביל מהלך של עקירת העבודה הזרה והשבת העם לאמונה בה' כתנאי לירידת הגשמים.