עובדיה פוגש במפתיע את אליהו הנביא, זכות לה זכה בזכות יראת ה' העמוקה שלו. עם זיהוי הנביא וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו מתוך כבוד והכנעה, ופונה אליו במילים הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ, פנייה המלמדת כי צירוף תואר כבוד מתיר להזכיר את שמו המפורש של אדם גדול בפניו. כאשר אליהו מצווה עליו להודיע לאחאב על בואו, עובדיה נתקף חרדה שמא רוח ה' תעלים את הנביא, והמלך, שכבר השביע ממלכות שכנות בחיפושיו הקפדניים אחר אליהו, יוציא אותו להורג. הוא מתחנן על חייו ומזכיר את מסירותו בהצלת מאה נביאי ה', ופחדו שוכך רק כאשר אליהו נשבע שייראה לפני אחאב עוד באותו היום.
מלכים א, פרק י״ח, פסוק ז׳
וַיְהִ֤י עֹבַדְיָ֙הוּ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִנֵּ֥ה אֵלִיָּ֖הוּ לִקְרָאת֑וֹ וַיַּכִּרֵ֙הוּ֙ וַיִּפֹּ֣ל עַל־פָּנָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה אֲדֹנִ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.