פגישתם של המלך אחאב והנביא אליהו נפתחת בהאשמה קשה, שבה המלך רואה בנביא את הגורם לאסון הלאומי. פנייתו של אחאב במילים הַאַתָּה זֶה מתפרשת בשתי דרכים [אברבנאל]: ייתכן כי מדובר בשאלה רטורית שנועדה לשמש כדברי תוכחה ופתיחה לעימות, אך ייתכן גם שאחאב אכן התקשה לזהות את הנביא בוודאות בשל שערותיו המרובות.
את המונח עֹכֵר מפרשים כמשחית, מחבל, מסכסך וממיט צרות. הפרשנים מסכימים כי אחאב מטיח באליהו את הכינוי עֹכֵר יִשְׂרָאֵל משום שהנביא הוא שגזר בשבועתו על עצירת הגשמים, ובכך מנע את המטר והביא סבל על העם.