לאחר שעובדיהו מביע את חששו הכבד, אליהו נשבע שבועה חמורה כדי להרגיעו. הפרשנים מסכימים כי מטרת דבריו של אליהו היא להפיג את פחדו של עובדיהו ולהבטיח לו שהפעם הוא לא ייעלם בשום אופן. באמצעות השבועה חַי ה' צְבָאוֹת, אליהו מתחייב באופן מוחלט, כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו, כלומר, עוד היום הוא יתייצב פנים אל פנים מול אחאב.
הבטחה נחרצת זו סוללת את הדרך להמשך האירועים הדרמטיים. בעקבותיה, עובדיהו מעביר את הבשורה לאחאב שיוצא לקראת אליהו. מפגש זה, שהתאפשר בזכות שבועתו של אליהו, מוביל לחילופי ההאשמות שבהם אחאב מכנה את אליהו "עוכר ישראל". בתגובה, אליהו מבהיר כי אחאב ובית אביו הם עוכרי ישראל האמיתיים משום שעזבו את מצוות ה' ועבדו אלוהים אחרים. התייצבותו של אליהו מגיעה לשיאה בדרישתו לאסוף את כל ישראל, יחד עם ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל וארבע מאות נביאי השקר של האשרה האוכלים על שולחן איזבל, אל הר הכרמל, כדי להכריע באופן פומבי וברור מי מהצדדים צודק [צאינה וראינה].