במרכזו של המפגש המלכותי ניצבת דמותו של פקיד בכיר, המציג ניגוד מוחלט לסביבתו המושחתת ושומר על נאמנות עמוקה לה' בתוך חצר המלוכה. המלך אחאב קורא אל עובדיהו כדי שיצטרף וילך עמו [מצודת דוד]. עובדיהו מתואר כמי אשר על הבית, כלומר השר הממונה על בית המלך ועל כל ענייניו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
הכתוב מוסיף במאמר מוסגר כי ועובדיהו היה ירא את ה' מאד. משפט זה מדגיש את גודל צדקותו, שכן הוא שמר על יראת שמים טהורה אף על פי שחי בתוך ביתו של מלך רשע ובחצר שדבקה בעבודה זרה של הבעל [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. יראת ה' הגדולה שלו לא נותרה רק בגדר אמונה בלב, אלא באה לידי ביטוי במעשה של מסירות נפש של ממש. כאשר המלכה איזבל הרגה את נביאי ה', עובדיהו שם את נפשו בכפו כדי להצילם ולהחיותם, בידיעה ברורה שאם הדבר ייוודע לה היא תהרוג גם אותו [רד"ק, צאינה וראינה].
הוא החביא מאה נביאים במערות ודאג לספק להם מזון ושתייה. את הנביאים הוא חילק לשתי קבוצות של חמישים איש. חלוקה זו לא הייתה מקרית, אלא אסטרטגיה שלמד מיעקב אבינו, שחילק את מחנהו לפני המפגש עם עשיו מתוך מחשבה שאם קבוצה אחת תותקף, השנייה תוכל להינצל [צאינה וראינה]. בזכות צדקותו ומעשיו הטובים הללו, מובא כי עובדיהו היה גדול אף יותר מאברהם אבינו [צאינה וראינה].
עם זאת, למרות צדקותו המופלגת, נוכחותו לא הביאה ברכה לביתו של אחאב. אחאב עצמו תמה על כך, שכן יעקב הביא ברכה לבית לבן, ויוסף הביא ברכה לבית אדונו המצרי. על כך יצאה בת קול והשיבה כי בעוד שעובדיהו אכן צדיק, ביתו של אחאב אינו ראוי לשום ברכה בשל רשעותו של המלך [צאינה וראינה].