בעומדו על הר הכרמל, אליהו ניגש לשקם את מזבח ה' ההרוס באמצעות פעולה סמלית עמוקה. הוא בוחר להשתמש בדיוק בשתים עשרה אבנים, המייצגות את יסודות האומה, תוך אזכור הרגע ההיסטורי שבו שונה שמו של יעקב לישראל.
על המילים וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ... שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי־יַעֲקֹב, מסבירים הפרשנים כי הפעולה נועדה בראש ובראשונה לצורך בנייתו הפיזית של המזבח, תוך ייצוג כלל השבטים הנקראים על שם יעקב [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות כ"ף במילה כְּמִסְפַּר מנוקדת בשווא [מנחת שי]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפעולה זו נושאת מסר של אחדות. באותה תקופה העם היה קרוע פוליטית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, ומפוצל רוחנית בין עבודת ה' לעבודת הבעל. בניית מזבח אחד משתים עשרה אבנים נועדה ללמד את העם שעליהם לשוב אל ה' בלב אחד, סביב תורה אחת ומזבח אחד [רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, בחירת המספר נועדה להזכיר את זכותם של השבטים והאבות כדי שה' ייענה לתפילת אליהו [רד"ק, מצודת דוד].
פעולת איחוד האבנים מהדהדת את מעשהו של יעקב אבינו, ששתים עשרה האבנים שלקח התאחדו לאבן אחת לאחר שביער את עבודת האלילים ממחנהו. בדומה לכך, אליהו מבקש לטהר את העם מעבודה זרה ולרפא את הקרע הרוחני שנוצר בעקבותיה [אלשיך]. בחירת המספר שתים עשרה נועדה גם להעביר מסר תיאולוגי חד וברור: להדגיש כי האבנים מייצגות אך ורק את שבטי ישראל, ולא חלילה את שנים עשר המזלות שאותם עבדו נביאי הבעל [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומציין את ההבטחה שניתנה ליעקב: אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. הפרשנים שואלים מדוע היה חשוב להזכיר דווקא כאן את שינוי השם. תשובה אחת נעוצה במשמעות השם "ישראל", המבטא שררה וניצחון על כוחות עליונים, כפי שנאמר ליעקב "כי שרית עם אלוהים". אליהו מזכיר שם זה כדי להצהיר שכשם שיעקב ניצח את המלאך, כך זרעו ינצח את כוחות הטומאה, את נביאי הבעל ואת הכוחות השמימיים שאותם עובדים האלילים [מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם]. יש בכך גם אירוניה טראגית, שכן המקום שבו בנה יעקב מזבח וקיבל את השם ישראל, הוא העיר בית אל, אותו מקום בדיוק שבו הציבה מאוחר יותר ממלכת ישראל עגל זהב ובנתה מזבח לבעל [רד"ק].
רובד נוסף ומרתק באזכור שינוי השם נוגע לשאלת החוקיות של מעשה אליהו. באותה תקופה חל איסור חמור להקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש בירושלים. הפרשנים מסבירים שביום שבו נגלה ה' ליעקב וקרא את שמו ישראל, הוא גם הבטיח לו "גוי וקהל גויים יהיה ממך". בהבטחה זו טמן ה' הסכמה עתידית לכך שביום מן הימים יקהיל אליהו את העם באופן חריג, ויבנה מזבח מחוץ לירושלים כהוראת שעה כדי להחזירם למוטב, וקרבנו יתקבל ברצון למרות איסור הבמות [רש"י, רד"ק, צוארי שלל, אלשיך].