איזבל העמידה את פולחן הבעל כבסיס למלכותה, ובעקבות זאת הורתה להוציא להורג את כל נביאי ה' [ביאור שטיינזלץ]. על רקע רדיפה זו מתגלה מסירותו יוצאת הדופן של עובדיהו, והדבר בא ללמדנו עד כמה היה ירא את ה' [רש"י]. הסתרת מאה נביאים שהיו מבוקשים על ידי השלטון, ודאגה להזנתם בתקופה של רעב כבד, הייתה משימה מורכבת וקשה ביותר [ביאור שטיינזלץ].
על המילה וַיַּחְבִּיאֵם מוסבר כי עובדיהו הטמין אותם במחבוא [מצודת ציון]. לגבי אופן ההסתרה, נאמר חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה. הפרשנים מסכימים כי עובדיהו לא שיכן את כל מאה הנביאים יחד, אלא חילק אותם לשתי קבוצות נפרדות של חמישים איש, ומצא עבורם שתי מערות גדולות ושונות. החלוקה לשני מחנות נפרדים נעשתה מתוך חשש שמא איזבל תגלה אותם, וכך הוא הקטין את הסיכון שכולם ייתפסו בבת אחת [רלב"ג].
במערות אלו עובדיהו דאג לכל צורכיהם וסיפק להם לֶחֶם וָמָיִם [ביאור שטיינזלץ]. האזכור המפורש של אספקת המים מדגיש את גודל המאמץ וההקרבה, שכן המים היו מצרך יקר ונדיר מאוד בשנות הרעב [רד"ק].