לאחר ההתגלות הדרמטית של כוחו של ה' על הר הכרמל, המומנטום משתנה מיד לפעולה נחרצת נגד נביאי השקר. העם, שנוכח כעת לדעת מהו עניינם האמיתי של נביאי הבעל, משתף פעולה באופן מלא עם אליהו במטרה לבער את העבודה הזרה.
אליהו פוקד על העם תִּפְשׂוּ את נביאי הבעל, כלומר אחזו בהם בחוזקה כדי למנוע את בריחתם [מצודת ציון]. לאחר תפיסתם, הכתוב מציין וַיּוֹרִדֵם אל נחל קישון, הנמצא בקרבת הר הכרמל [ביאור שטיינזלץ], כאשר ישנם ספרי מקרא בהם מילה זו מופיעה בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].
באשר למילים וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם, נחלקו הפרשנים לגבי זהות המבצע. גישה אחת גורסת כי אליהו ציווה על העם לשחוט את נביאי הבעל, שכן לאחר שראו את המופת הגדול, העם כולו עמד לצידו וסר למשמעתו [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי אליהו אמנם ציווה על העם לתפוס את הנביאים, אך הוא עצמו ביצע את ההריגה בפועל. מעשה זה נבע מקנאתו העזה לה', בדומה למעשהו של שמואל הנביא שהרג את אגג מלך עמלק, ופנחס שהרג את זמרי מתוך קנאות לה' [רלב"ג, אברבנאל]. אף שייתכן כי העם הוא שביצע את ההריגה בציוויו של אליהו, נראה כי האפשרות שאליהו פעל בעצמו מתוך קנאות מתאימה יותר להבנת אופי האירוע [רלב"ג].